|
 |
.עמנואל בהר, ארי צ'סטר :לאנגלית
:או לשלוח דואר-אלקטרוני ,02-828284 :'להתקשר לטל
weber@shemayisrael.co.il
| ||||
.עמנואל בהר, ארי צ'סטר :לאנגלית | ||||
:או לשלוח דואר-אלקטרוני ,02-828284 :'להתקשר לטל weber@shemayisrael.co.il | ||||
ישראל ולא רק לבית דין, (כי הרי "מסכת אבות - כולה מוסרים ומדות" כלשון הרב עובדיה מברטנורה), והכונה היא, שצריך להיות מתונים בדין בשעה שאחד דן את ."השני וכמו שכתבו רז"ל: (שם) "והוי דן את כל האדם לכף זכות |
ייעשה בפזיזות, אלא מתון מתון. בכדי להבין את גודל הנזק שיכול להיגרם על ידי כך שאדם דן בפזיזות את חבירו, צריך להתבונן בדברים המובאים להלן בשם הבעש"ט נ"ע: כאשר מדברים דיבור לא טוב אודות אדם מסוים, או אפילו רק חושבים עליו ,"מחשבה לא טובה, זה יכול להזיק לווזהו שאומר הפסוק, "אל תשית ידך עם רשע כלומר שבית דין של מעלה אומרים לרשע - שהוא השטן אשר עולה ומקטרג על בני אדם: הלא אתה עד אחד, היכן איפוא העד השני? ואז בשעה שיהודי מדבר או חושב מחשבה לא טובה על אותו האדם שהשטן מקטרג עליו, הוא מצטרף לשטן והם נעשים שני עדים, וזהו מה שכתוב: "אל תשית ידך עם רשע להיות עד חמס". ולא רק שהואמזיק לחבירו בשעה שמדבר או חושב מחשבה לא טובה, אלא הוא גם מזיק ,לעצמו וכמו שכתוב בספר לקוטי מוהר"ן בשם הבעש"ט - שכפי שהוא דן את חבירו כך דנין אותו וכמו שמבואר גם בשמואל ב' פרק י"ב שכך אמר נתן הנביא לדוד המלך, וכל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו ועל כן יכול להיות שאותם המעשים שראה אצל חבירו ובגללם הוא דן אותו לכף חובה, בעצםהוא בעצמו נגוע בהם יותר מחבירו, אלא שעל עצמו הוא מלמד זכות כי "על כל פשעים תכסה אהבה" ומפני אהבתו העצמית, הוא אינו רואה את עצמו חייב. וזהו שאמר הלל הזקן להגר שבא להתגייר: "מה דעלך שנוא לחברך לא תעביד", כלומר כמו שאינך רוצה שמישהו יצביע על הרע שבך, כך גם לא תעשה לחברך, וכשתקיים זאת תגרום הצלה גדולה לך ולחברך ויתקיים בכםהפסוק: "לא הביט און ביעקב". (ספר דרך מצותיך מצות אהבת .(ישראל |
הוו מתונים בדין", דכתיב: "ואלה המשפטים", וסמוך ליה: "ולא תעלה במעלות על" מזבחי" (סנהדרין ז' ע"ב). ניתן לומר שזהו מה שממשיך הפסוק ואומר "אשר לא תגלה ערותך עליו", היינו שלא תגרום שתתגלה ערותך על ידי זה שתדון את חבירך לכף "חובה. וזהו גם כן מה שאמרו רז"ל שם:"מכאן לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש .שיהי' נזהר בכבודן של עם קודש |
בידינו, היינו כשנתעצל בקיומם, אנו חייבים בתשלומם. וזהו שנאמר: "אם גנב יגנב (מעמו ישלם לבעליו". (שלה"ק |
והוידוי כשהם בדמע - לא תאחר להפיק רצון, שברית כרותה היא ששערי דמעה לא (ננעלו, לכן מלאתך ודמעך לא תאחר. (שלה"ק |
שורו וחמורו של אויב צותה תורה להשיבם, איך לא ישיב החומר שלו להקב"ה. אם ראית חמור שונאך רובץ תחת משאו, משום צער בעלי חיים אמרה תורה עזוב תעזוב ,עמו, ואם על בהמה חסה התורה, אדם שחייו חיים נצחיים איך לא יחוס על עצמו כי אין הקב"ה חפץ במיתתן של רשעים כמו שכתוב:"כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם (בשובו מדרכו וחיה". (שפתי כהן מגורי האריז"ל |
עובר בלא תעשה שנאמר: "לא תהיה לו כנושה". ולנכרי, יש אומרים שמצות עשה .לנגוש ולהצר לו שנאמר: "את הנכרי תגוש", זו מצות עשה ולא רשות |
מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו משגת לפרוע, ועל זה רמז הכתוב: "לא .תהיה לו כנושה" ולא נושה ממש |
."שנאמר: "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך |
מן המלוה שלא ימצא ממה לגבות חובו, ואם עושה כן נקרא רשע אף על פי שהמלוה ."עשיר גדול והוא עני, שנאמר: "לוה רשע ולא ישלם |
ובודאי לא יכפור מדעתו, אף על פי כן יש לחוש שישכח ההלואה מחמת טרדת "לימודו ויכפור בו, וכל המלוה בלא עדים עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול אלא אם כן הלוהו על המשכון, ואף על פי כן המלוה בשטר משובח יותר, שבמשכון אפשר שישכח הלוה סך ההלואה, ובעדים בלא שטר אפשרשלא יהיו העדים במדינה .כשיתבעהו ויכפור בו |
."(ועיין בערוך השלחן ועיין בספר כסף הקדשים שגם הלוה מוזהר על זה |
ויש בהן פשטות ...היא שכל הלכות התורה יש בהן סודות נפלאות ומפליאות ופנימיות, וזהו שאמר הקב"ה למשה: "המשפטים תשים לפניהם" - שיבינו הפנימיות (בהמשפטים. (ספר דברי חיים מהגה"ק מצאנז זי"ע |
שונאך שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא רובץ .תחת משאו - שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך ע"י תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם ואולי יעלה בלבבך "וחדלת מעזוב לו", שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות, הנה לא בזו הדרךישכון אור התורה, כי אם "עזוב תעזוב עמו" לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים. (אדמו"ר הרש"ב (מליובאוויטש בשם הבעש"ט זצוק"ל |
.מעיר לעיר, ואיש לא ידע מי הוא ועד היכן מגעת גדלתו |
.האם מישהו מכם ראה את בעלי?" שאלה" |
עגונה, ועתה, ברצותה להשתחרר מכבלי העגינות, החליטה לעבור בערי המדינה ובכפריה ולחפש אחר בעלה. בכל מקום שאליו היא מגיעה, שואלת היא עליו ומוסרת .את סימניו |
."האורחים", אמר לה, "ושם תמצאי את בעלך |
?דרכו על ספו של בית הכנסת האורחים, כי הבעל מסתתר דוקא שם |
דבר שונה היה כאן הבוקר שמעתי שני אנשים משוחחים ביניהם. האחד מהם ספר" .לחברו, כי אל בית הכנסת האורחים הגיע אורח חדש |
?ולמה קלטו אזני דברים שאין לי בהם כל צורך ותועלת |
."הבנתי: בודאי אותו אורח, שעל אודותיו שוחחו השנים, זהו הבעל המבוקש |
לפניהם. הוא שתמיד נזהר ב"לא תשא שמע שוא", שתמיד התרחק משמועות חנם והקפיד לא להאזין לדברים בטלים רק אדם כמוהו זכה לכך, שזמנו לו משמים לשמוע דברים .שיש בהם תועלת |
ובית גדול ומפואר. עשרה בנים כולם חרוצים ומוכשרים היו לאיש. וגם ידידים .רבים ונאמנים היו לו |
לא היתה צריכה להעיב עליו. ואולם, דאגה אחת הטרידה אותו ללא הרף, מה יקרה לאחר מותו? היריבו עשרת בניו על ירושתו? הדבר לא נתן לו מנוח כלום יתכן ?שעשרו הרב יגרום למריבות במשפחתו |
בני היקרים והאהובים! מוטב לו לאדם שיחשוב על סופו דוקא במיטב ימיו, בעודו" בשיא עשרו ובריאותו. יודעים אתם, בני כי אין בארץ איש שיחיה לעד. ועל כן דואג אני וחושש שמא לאחר מותי תריבו ביניכם על הירושה שאותיר לכם, והאחוה ."שביניכם תהפוך לשנאה ולקנאה |
.כהנה וכהנה. וגם לאחר מאה ועשרים ננהג ביושר ובאחוה ולא נקפח איש מבינינו ."מבטיחים אנו זאת, אבא |
יתכן והבנים יתקשו לקיים את ההבטחה. אמר להם: "יודע אני, בני כי כונתכם רצויה. אך הנסיון מוכיח, שלא תמיד מסוגל אדם לשלוט ביצרו. ונוסף לזאת, גם אני אינני בטוח שכספי ורכושי ישארו בידי עד יום מותי. על כן החלטתי כבר עתה להעניק לכל אחד ואחד מכם סכום שיפיקלפרנסו. כספי המזומן מגיע לסכום של אלף דינרי זהב. אתן אפוא בעודני בחיים מאה דינרים לכל אחד מכם, מאה דינרי זהב .זהו סכום נכבד ביותר. יוכל כל אחד מעשרתכם לעסוק במסחר ולהתפרנס בכבוד ואת יתר רכושי הבית השדות, הרמים ובני הצאן והבקר תחלקו ביניכם שוה בשוה ."לאחר מותי |
.לדרכם. כל אחד מהם שקע בעסוקיו, ועד מהרה הוסחה דעתם מהבטחת אביהם |
אותותיהן בשדותיו ובכרמיו. מחלות ומגפות שונות פגעו בצאנו ובבקרו. כה החמיר המצב עד כי לבסוף נאלץ האיש למכור את ביתו וכמעט את כל רכושו על מנת .לפרוע את חובותיו המרובים |
משמר. אך הגיע היום שנאלץ גם להשתמש בכספו. באו מים עד נפש, ובלית בררה .השתמש האיש בחמשים דינרים. בידיו נותרו אפוא תשע מאות וחמשים דינרים |
.כיצד אביהם נוטל את כספו בשארית כוחותיו ומתחיל לחלקו ביניהם |
.הבנים הודו לאביהם ונפרדו ממנו |
ואמר: "מה אוכל לעשות, בני הצעיר? בעת שהבטחתי לכם את כספי לא סברתי שיהיה עלי להוציא מן הכסף הזה. ואולם, יודע אתה מה רבים האסונות והפגעים שארעו לנו, ובנגוד לרצוני נאלצתי להשתמש גם בכסף הזה. לכל אחד מאחיך נתתי כפי שהבטחתי מאה דינרים. ועתה נותרו בידי חמשיםדינרים בלבד. ואולם גם את הסכום הזה לא אוכל להעניק לך בשלמותו. עלי להשתמש בשלשים דינרים להוצאות הכרחיות ודחופות. נותרו אפוא עשרים דינרים בלבד. קח אותם בני ומחל נא לי יודע אני ."שטוב לב אתה יותר מאחיך |
סכום כה קטן. אך למרות זאת אמר והכאב מבצבץ מקולו: "אבא, אל תצטער אני מוחל לך אך" לא יכול להבליג "מה אוכל לעשות בעשרים דינרים בלבד. הרי הסכום לא ."יספיק להקמת עסק מכניס |
אתן לך אותם בחלקך, ובטוח אני שיעזרו לך בשעת הדחק. האמן לי, בני הצעיר כי ."ידידים טובים שוים אפילו יותר מאלף דינרים של זהב |
.האבל פנו איש לדרכו |
הטרידה אותם הבעיה כיצד יתפרנס צעיר אחיהם מעשרים הדינרים בעיה אחת ויחידה הטרידה את כל אחד מהאחים כיצד להשקיע את הכסף בצורה המוצלחת ביותר ואכן, כל אחד מהם השקיע כספו במסחר, כעצת אביהם המנוח ופרנסה נמצאה .להם בשפע |
מוצדק. בסכום עלוב שכזה אי אפשר לפתוח עסק כלשהו. גם עבודה אחרת לא נמצאה לו, לבן. ועד מהרה השתמש בעשרים הדינרים לפרנסת משפחתו. לא חלפו הימים .והסכום כמעט כלה רק דינר זהב אחד נותר בידיו |
שנתן לו בחלקו עלו בזכרונו. "אך מה יועילו לי עשרת הידידים הללו" חשב במר ."לבו. "כלום אפנה אליהם ואקבץ אצלם נדבות? לא! זאת לא אעשה בשום פנים ואופן |
רצונו של אבא המנוח, ועל כן אשמור על קשרי ידידות עם עשרת ידידיו". שוב !הביט בדינר האחרון, וידע מה יעשה |
הזמין את עשרת הידידים של אביו. הללו נענו להזמנה בשמחה וברצון כולם באו והתענגו על הסעודה. אכלו שתו ושוחחו שיחת רעים נעימה. תוך כדי שיחה נזכרו .הרעים כמה פעמים התארחו בבית ידידם המנוח ועד כמה השתדל הלה להיטיב עמם אמרו הידידים זה לזה: "ראו, מכל עשרת בניו שלידידנו המנוח רק הבן הזה זכר ."אותנו והמשיך לשמור על קשרי הידידות עמנו |
להוציא את כספו. הן נכר עליו שאיננו עשיר. יודעים אנו שאביו ירד מנכסיו ."בשנים האחרונות ובודאי לא הוריש לו הרבה |
.לתת לבן פרה העומדת להמליט וסכום כסף כלשהו |
קצר המליטו הפרות, והבן שמכר את העגלים הרויח רווח נאה, הוא ראה ברכה .בעמלו, עד אשר התעשר, ועלה על תשעת אחיו ברכושו ובמעשיו הטובים |
."הון |
ישראל לא רק בשל גאוניות בתורה רבי שמואל התעסק גם רבות בצרכי הצבור .והקים "גמילות חסדים" להלואת כסף לנצרכים |
עלולה הקופה להתרוקן, חלילה, ואז לא יכול איש להנות מכפסי ההלואות |
לשלמה מקץ ארבעה חדשים. בהגיע יום הפרעון, בא אותו יהודי אל בית רבי שמואל לשלם את חובו, נאמר לו כי הרב שוהה בבית המדרש. פנה אפוא לשם וראה את .הרש"ש רכון על גמרא ושוקע בסוגיה קשה |
,היהודי מבית המדרש, והרש"ש המשיך בלמודו. תוך כדי למוד פרח הענין מראשו .ובעלעלו כה וכה בדפי הגמרא כסה את הדף שעליו הניח היהודי את שטרות הכסף .משסיים ללמוד, סגר את הגמרא, אחזה בידו ויצא מבית המדרש |
תכופות עיין ברשימת הלווים, לדעת מי מהם הגיע זמן פרעונו, והיה אם הלה .התמהמה, שלח להזכיר לו את חובו |
.חובו, אף שזמן הפרעון עבר. שלח אפוא להודיעו, כי עליו לפרוע את חובו |
תורה, על שגוזל הוא את הצבור. הדיינים נתנו ליהודי ארכה על מנת לחשוב בדבר .ולהתחרט על מעשהו |
הרש"ש. יהודי העיר נדהמו לשמוע, כי בדין התורה העז היהודי הפשוט להכחיש את טענת הרש"ש ולטעון כי שלם את חובו. אין צורך לספר לצד מי נטו יהודי העיר. לא ,יפלא, כי אותו יהודי סבל סבל רב, הציקו לו, פטרוהו מעבודתו בטענה שהוא גנב .ובנו ששבע גם הוא השפלות ובזיונותברח מוילנא |
כדי דפדוף מצא את שטרות הכסף ומיד צץ ועלה המאורע בזכרונו. מזעזע עד עמקי .נשמתו מהר להזמין את היהודי, בעל החוב, אל ביתו |
הנפש והבושה שגרמתי לך? מוכן אני לבקש את סליחתך בפרהסיא, לעיני כל הקהל ."בבית הכנסת, ובאזניהם אשמיע דברים כהויתם |
שכן, מה יאמרו הבריות? ברוב צדקותו וענותו נכמרו רחמיו של הרב על היהודי העלוב הזה ועל כן החליט לפיסו בפרהסיא. כך יאמרו האנשים, אך הרושם כי גנב ושקרן אני לא ימחה מלבם. אכן, בקשת סליחה בבית הכנסת לא תחזיר אלי את בני .שנמלט מוילנא מרוב בושה |
.דרך כיצד לעזור לאותו יהודי אמלל, ששקע בצרות אך ורק באשמתו |
לוילנא", אמר אל היהודי "אקח אותו חתן לבתי, לאחר מעשה כזה יסור ממך כל ."חשד |
נטלו בהם חלק. הבריות לא חדלו מלדבר על המאורע. הם ראו בכך יד ה', היושב "ומזוג זווגים. ומכיון שבשמים הכריזו "בת הרב תהא אשתו של בן היהודי הפשוט ארע כל המאורע בדבר הכסף, כדי לגלגל את הדבר, שמדרך הטבע לא היה יוצא .לפועל |
אליו בירושה מאבותיו. את ספר התורה כתב עזרא הסופר, ועל כן היה יקר מכל .יקר |
כך היה המצב בימי אביהם, אך כשחלה האב ונפטר לבית עולמו או אז פרצה מחלוקת קשה בין השנים. ועל מה נטש הריב על ספר התורה העתיק והיקר. כל אחד מהם חפץ .לרשת את ספר התורה וכיון שכך לא הצליחו האחים לחלק ביניהם את ירושת אביהם |
.ודין ולשטוח את טענותיהם ותביעותיהם |
.לפשר בין האחים. על כן הוציא פסק דין האומר תערך חלוקת הירושה על פי הגורל |
זכה אחד האחים בספר התורה העתיק, ואלו השני זכה בכל הרכוש הרב, שהותיר .אחריו אביהם |
.הגורל פנים ואחיו אף שזכה בזהב ובכסף לרוב, לא נחשב הרכוש הזה בעיניו .מצטער היה על שלא הוא זכה בספר התורה, שכה חפץ לרשת |
לאזניו. חמתו בערה בו להשחית על שאחד האחים הסכים לותר על הון עתק ובלבד - שיזכה בספר התורה. החליט אותו כופר להטיל פסול בספר התורה ואז - כך סבר .יראה אותו יורש, שאין הספר הזה קדוש ומיוחד יותר משאר ספרי התורה |
המפורסם. הסתתר באחת הפנות עד רדת הערב. ואז כשסוף סוף עזבו אחרוני המתפללים את המקום הגיח ממחבואו ופנה ישר לארון הקודש. נטל את ספר התורה הוציאו מנרתיקו ופתחו. והנה נפתח לפניו הפסוק "ועבדתם את ה' אלקיכם" מחק הרשע את האות ע' שבמלה "ועבדתם", ובמקומה כתב אתהאות א'. על ידי כך פסל את .ספר התורה |
.מחבואו |
.ממחבואו, והתערב בין האנשים וכך לא נודע מעשהו לאיש |
.'ספר התורה התברר כי יש בו טעות במקום האות ע' במלה "ועבדתם" כתובה האות א |
.חלה במחלה קשה. ידע האח, כי טעות בספר תורה נתן לתקן, אך הדבר לא נחם אותו וכך אמר בצערו: "אם טעות שכזו מצויה בספר התורה הזה אות וסימן הוא, שספר זה ."לא יצא מתחת ידיו של עזרא הסופר |
.אליו לא מצאו תרופה למחלתו ואמרו נואש לחלייו |
שירשת אמנם כתב עזרא הסופר, אך אותה טעות לא יצאה חלילה מתחת ידיו. איש .רשע וכופר הוא שעשה את הרעה הזאת, כי רצה ליטול אוצר יקר זה מידיך |
כופר, שהטיל פסול בספר התורה הקדוש. ואף סימן מסר בידו האב: "לך מחר לבית הכנסת ושם, מתחת לשלחן תמצא עין אחת. זוהי עינו הימנית של הכופר הרשע. כי בעת שמחק את הע' נפלה עינו שלו לארץ, ונתקיים בו הכתוב "עין תחת עין". ואשר לטעות המשיך האב, איש בל יתקן אותה שכןבית דין של מעלה פסק, שעזרא הסופר ."יתקן במו ידיו את ספר התורה אשר כתב |
.נכונים דברי החלום |
.כתובה על דפים ובין בצורה אלטרונית, אך ורק אם המידע הבא מצורף |
parsha@shemayisrael.co.il :שלחו דואר אלקטרוני לכתובת |